שבץ-נא, תערוכת יחיד,  גלריה שלוש, תל אביב, 2010, אוצרת: נירה יצחקי

שבץ-נא
טקסט ד"ר קציעה עלון
 
"אפשר לומר שהמושג 'משחק' הוא מושג עם שוליים מטושטשים"- כך כתב הפילוסוף לודויג ויטגנשטיין בספרו "חקירות פילוסופיות". דומה כי יצירתה הצילומית החדשה של נורית ירדן נעה על קו התפר בין אובייקט למושג, בין משחק למציאות, בין אסור למותר,  בין המקומי לבינלאומי.

ירדן מציגה ארבע סדרות פרומות: צילומי לילה של שלטי מלונות זולים מנצנצים, מילים הנכתבות בקוביות הלבנות של משחק השבץ- נא מוצגות על מעמד עץ המונח על מפת שולחן ביתית, צעצועי- ילדים מדמי מציאות, ו"סוכרים"- צילומים של שקיות סוכר קטנות, עם דימוי המוטבע בהן.
המכלול הצילומי שיוצרות הסדרות הוא מכלול סובלימטיבי ומעודן מאוד, ועם זאת בעל עומק רגשי. ירדן מצליחה לצלם פיסות זעירות וזניחות של מציאות- אשר מחזיקות את התמונה כולה. צעצוע קטן של ילד, מילה טעונה בשבץ נא, דימוי שחוק עד זרא על שקיק סוכר.

מבנה העומק של היצירה כולה נע בין המישטור הקפדני המוצפן בערמומיות במפות המשובצות הביתיות, המגוהצות למשעי, לשאיפה לצאת, לטוס, לברוח, המגולמת בצעצועי הילדים שהם כולם כלי תחבורה. מהו "משחק ילדים" ומה הם "משחקי המבוגרים"? העבודות מתקיימות במרחב שבין הקצוות האלה.

חמש מילים מתוך השבץ- נא, כולן בלשון נקבה, מטילות עלינו את משמעותן: השתתקתי, התהפכתי, מתווכחת, מתרווחת, מתפייסת. המילים פוצעות את המעטה הסוכרי-סכריני של מושאי הצילומים האיקוניים- מגדל אייפל, אלביס פרסלי, סלון יופי, מלון לוטוס. הן מדברות ישירות על מתח וריב (מתווכחת, השתתקתי, התפייסתי), מבקיעות מבעד לדימוי, מחוררות אותו ומנקבות אותו. כל המילים הן בנות שבע אותיות, המעניקות על פי חוקי המשחק, בונוס מיוחד.

בין סדרת ה"שבץ- נא" לשלוש הסדרות האחרות רוחש המתח שבין המקומי- לוקאלי (שהעברית מסמנת אותו בחדות) לבינלאומי, לאירופאי או אמריקני. שלטי המלונות מתהדרים בלעז ( "הוטל לוטוס" "סי סייד הוטל" "מלון מיאמי") כמו מבקשים להצביע על "חווית חוץ לארץ" הטמונה בהם. אולם כישלונם להוליך שולל רק חושף את העליבות הטמונה בהם.
גם צעצועי הילדים מחזיקים בחובם את השניות הזו: פרט קטן מסגיר תמיד את היותם צעצוע מיניאטורי ולא "הדבר האמיתי", את היותם חיקוי זעיר שאין אפשרות להשתמש בו במציאות. הכדור הפורח של "קוקה קולה" מוחזק בחוט ניילון שקוף, הצל שמטיל מטוס אייר פראנס הוא צל של מודל מקט ממוזער ממתכת, הפרופורציות בין רכבת הצעצוע האדומה לעץ שלידה חושפות את קטנותם. בה בעת הם מייצגים את התשוקה ל"מקום אחר". האשליה שנוצרת בצילומי הצעצועים ובמילים היא אשליה לרגע, אירונית, הנבנית מחומרים פשוטים.

החפצים, השלטים והמילים הם נשאי המשמעות הגדולים, הם מספרי הסיפור, מחזיקי הנאראטיב. הדמויות שאת סיפורן מספרות העבודות הן צל חולף, רוח רפאים חמקנית- ועם זאת הן נוכחות מאוד.